Font Size

SCREEN

Cpanel

"סיפורה של אנדרטה: יום האדמה בסכנין 1976-2006"

אוצרת: טל בן צבי

התערוכה "סיפורה של אנדרטה: יום האדמה בסכנין 1976-2006", מעמידה במרכזה את האנדרטה לציון יום האדמה בסכנין, כמרחב של מאבק, זיכרון וזהות של המיעוט הפלסטיני בישראל.

יום האדמה הראשון נערך ב30.3.1976 במחאה על החלטת הממשלה להפקיע 20,000 דונם באזור סכנין למטרה של יהוד הגליל ". מנהיגי רק"ח וראשי המועצות הערביות בגליל קראו ליום של שביתה כללית והפגנות מחאה ב30 למרץ. ההפגנות נערכו בעיקר בכפרים סכנין, עראבה ודיר חנא. במהלך ההפגנות התעמתו כוחות צה"ל עם המפגינים במהלכם נפצעו רבים ונהרגו 6 איש. ששת ההרוגים היו: ח'יר מוחמד יאסין מעראבה, רג'א חסין אבו-ריא, ח'דר עבד ח'לאילה וח'דיג'ה שואהנה מסכנין, מוחמד יוסף טאהא מכפר קנא וראפת זוהיירי מנור-שמס, שנורה בטייבה.

JACOM_CONTENT_READ_MORE"סיפורה של אנדרטה: יום האדמה בסכנין 1976-2006"


אנדרטה להווה

עבד עאבדי

בדרכם לתרבות יוצרת העמידו האומות את עולם מחשבתם באמצעות סמלים וטכסים אשר באו לידי ביטוי בבניית מקדשים, מקומות פולחן, אובליסקות ומצבות אבן. בעקבות התקדמותה של האנושות במשך הדורות, הפכו מבנים אלה לסמלים ולסיכומים של עולם אשר חלף, אך הם לא נמחו כליל. דור בא ודור הולך ומשאיר אחריו מצבות אשר קיומן נמשך בהווה.

 

שרידים אלה נוסכים עלי עצבות, המגיעה אלי מתוך זקיפות קומת הדקל, עומק שורש הצבר, מתוך רום מסגד זנוח, או פעמון כנסיה חלוד אשר לא יהדהד עוד. אני חש את פצעי רצף העבר הלא-רחוק, ואת סבלו: המשטחים הסלעיים של אבן חומה מוטלים לפני הבולדוזרים של "הקידמה", וטעמתי את מליחותה הדומה לזו הניגרת על מצח שחום.

JACOM_CONTENT_READ_MOREאנדרטה להווה


דם ואדמה

סמיח אל קאסם

"כי מעפר באת ואל העפר תשוב". זה מאות בשנים משנן האדם מילים רוויות-חוכמה אלה. אשר לפלח, הקשור בטבורו לאדמתו, טעון פסוק זה משמעות אחרת, בה נפגשים חומר ורוח, כאשר אדמתו נתונה בסכנה, האיכר נמחץ תחת כובד ההרגשה שהוא עומד לאבד את עולמו. מולדתו של איכר היא אותה כיברת אדמה אותה הוא מרווה בזיעתו ובדמעתו, בציפיה לביכורי פירות היגיון והשמחה. להגנה על פרי-עמלו נכון האיכר להקריב את תמצית דמו. כך נחשפת הזהות בין דם ואדמה.

JACOM_CONTENT_READ_MOREדם ואדמה


ליצור יצירה משותפת

יהושע סובול

מה לומר על אירועי יום-האדמה, אותו יום מר של השלושים במארס 1976? ארשה לעצמי לחזור ולומר אותם דברים שכתבתי כחודש לפני יום-האדמה, ואשר ראו אור בשבועון "חותם" מיום ה-27 בפברואר 1976:

"בעצם הימים שמיספר חברי-כנסת מהליגה הלאומית העסיקו את בית המחוקקים שלנו בניסיון לסרס את המשפט הישראלי באמצעות מלודראמת-יונדף*, וזכו לסיקור פסטיבלי באמצעי התקשורת, הלכו וגברו סימניה של סערה המתרגשת לבוא בתחום אחר, בו חולה הצדק הישראלי מחלה קשה מאוד, ומי יודע אם לא אנושה. אבל כמו בחיי הפרט כך גם בחיי הציבור, העדיפו אמצעי התקשורת להרבות-מלל בעניין איזה כאב-ראש חולף, בעוד שעל שידורי המחלה הממארת המגיעים ממעמקי הרקמות העדיפו לעבור בשתיקה.

JACOM_CONTENT_READ_MOREליצור יצירה משותפת


התשובה

גרשון קניספל

שאלו אותי שוב ושוב, למה יצרנו את אנדרטת "יום האדמה" בסכנין? בימים קדומים הערימו גלי-אבנים להשארת עקבות ולגרוש הרוח הרעה... והרי רק רוח רעה היא המאלצת עובדי אדמה לנטוש אדמתם, ורוח רעה היא הפוגעת בזכות אכרים לעבד אדמתם בשלווה.

 

והאין זו הרוח הרעה ששפכה דמם של חפים מפשע, שכל עוונם היה בכך שביקשו למחות נגד נישולם מאדמתם... וזאת תשובתי:

JACOM_CONTENT_READ_MOREהתשובה


היינו כחולמים

גרשון קניספל, חיפה, אפריל 2010

את סיום האנדרטה בסכנין סיכמנו כל אחד בדרכו שלו, כתבתי: "הקמתי עם ידידי ועמיתי עבד עאבדי את גל הגושים כדי "לגרש את 'הרוח הרעה' ולהשאיר עקבות. למעשה חמס, גזל, רצח ונישול (...) כתזכורת לדורות הבאים שהתקשו להאמין כי 'היה הייתה'". ואתה עבד הוספת : "עבודתנו המשותפת הייתה הגשמתו של חזון שיתוף הפעולה בין שני העמים כדי למנוע חזרה על הטרגדיה..".

חלפו שלושים ושלוש שנים מאז, וחזוננו להציב מצבת זיכרון לדורות הבאים שהתקשו להאמין כי "היה הייתה", התנפץ לרסיסים.

JACOM_CONTENT_READ_MOREהיינו כחולמים


אתם כאן: Home פיסול סביבתי סיפורה של אנדרטה