ליצירת אמנות דרוש שותף מתבונן

עבד עאבדי

בתקופת לימודי באקדמיה לאמנות יפה בעיר דרזדן שבגרמניה ובשלב מאוחר יותר במהלך הכנותיי לבחינות הגמר, נהגתי להזמין מודלים לרישום לצורך הפרויקטים השונים שנדרשתי להכין. היו אלה אנשים מיומנים ששימשו כמודלים לרישום באקדמיה. זכורות לי דמויות של נשים וגברים שעמדו מולי, כדי שאלמד את תנועותיהם ואת הבעות פניהם וכדי שיתאימו את “הפוזה” שלהם לקומפוזיציה שביקשתי להגשים. אותם מודלים היו עבורי “צופים ראשונים” ואף “מבקרי אמנות” ראשונים לרישומים שערכתי בנוכחותם וגם בהיעדרם.

 

אחת מהמודלים, גברת מאייר (Mayer), אישה שאני זוכר כאינטלקטואלית, הייתה מעירה לי במבטא סקסוני בולט: “עבד! דע לך שלכל תמונה (יצירה) שאתה יוצר חייב להיות שותף מתבונן, כדי להבין אותה ולהיכנס למעמקיה, דהיינו לעומק נשמתך ולתפיסת עולמך.” גברת מאייר ואנשים רבים אחרים מהווים נדבך משמעותי במסורת “ההתייעצות” שלי עם הקהל הרחב. את המסורת הזו המשכתי גם כשחזרתי ארצה – עם תלמידים מחוננים אוהבי אמנות שאני מלמד בסדנה ברחוב “אל ג’בל” אשר בשכונת “ואדי אל ניסנאס” בחיפה, עם מבוגרים, חלקם הם ההורים והסבים והסבתות של אותם ילדים מחוננים, ועם תלמידי בתי ספר שאני פוגש במסגרת סל תרבות. “ההתייעצות” או “חוות הדעת” במובן הזה איננה הנחיה, אלא ניסיון לשתף את הצופה בחוויה ויזואלית המעניינת אותו ולעוררו מההיבט האסתטי והאינטלקטואלי. 

אני נפגש עם תלמידים מבתי ספר ערביים, מהגליל והמשולש ועד תל שבע בדרום. בהזדמנויות אלה אני מבקש להפוך את המקלט, הספרייה, הכיתה או המעבדה לגלריה זמנית נודדת. וב”גלריה” הזו אני מציג יצירות מקוריות שלי בנושא “חלונות ודלתות” – מוטיבים אשר השפיעו עלי רבות, חלקם מנוף ילדותי בוואדי אל סאליב שבחיפה העתיקה, ומאוחר יותר גם מהערים עכו ונצרת. גם צילומים של דלתות וחלונות אשר צילמתי ברחבי העולם, בין היתר בגרמניה, אוסטריה, הונגריה וצ’כיה, אני מראה לתלמידים – מגוון של צילומים ממקומות שעוררו את השראתי. התלמידים מתעניינים בסיפורים העומדים מאחורי היצירה, בדמויות ובגיבורים כביכול כמו זוג הזקנים שגרו בצריף, ובסיפורים שהדלתות והחלונות מספרים, כמו אותו החלון המיותם, המהווה עד ושריד אחרון לתפיסה ארכיטקטונית איסלאמית – חלון עם רשת מעץ המונעת הסתכלות אל החלל הפנימי של הבית, והוא מכונה “שעארייה” מהמילה “שער” בשפות השמיות.

“הגלריה הנודדת” מאפשרת ולו לזמן קצוב להתבונן אל תוך משטחי הצבע והצורות הגיאומטריות של החלונות והדלתות, להתעכב על הנסתר והגלוי שמאחורי המלבן ולהעלות את הסיפור הנעלם. הצופה הצעיר מוזמן להפעיל את דמיונו, וכך להרחיב את אופקיו ולהעשיר את החוויה האסתטית של עולמו הרוחני. תמיד מתעורר בי הרצון להישאר עוד ועוד עם הצופים הצעירים, להתבונן איתם בצילומים ובציורים, וביחד לנתח ולפרש את תוכנם. כך מתעשרת תפיסתם של הילדים לגבי “הקודים” שבתוך היצירה ולגבי הכלים הדרושים לשם “פירוקם”, וכך מתעשרת גם תפיסתי שלי.

כאמן וכמחנך אני עמל ליצירת התנאים להרחבת הידע וההיכרות עם עולם האמנות, הספרות, התאטרון והמוזיקה, למען הפרט ולמען החברה.

* למידע על אודות מפגשיו של עבד עאבדי ודוגמאות נוספות מעבודותיו.

* בשער: חלון בוואדי ניסנאס. צילום של ריטה אלשיח בת ה-8. צולם במסגרת סדנת אמן שקיים עבד עאבדי בבית הגפן, ועובד לגלויה.

{flike}