– מאת עבדאלםלאם יוסף מצרווה –
צעיר ערבי, מר עבד עאבדי, היפאי בן 22 שנים, בוגר ביוד הספר המקצועי ליד הטכניוי ב־ ז*פה, משתתף — זו הפעם הראשונה בתולדות בית האמנים בת"א — בתערוכת האמנים הישראליים השנתית, שאינם חברים באגודת הצייריפ והפסלים בישראל. כבוד *וחד ניתן לערבי הצעיר ושתי תמונות, האחת מתארת בגואש ניף הואדי , ואדי אלנסנאס" בתי&ה, והשניה פילוסופית־ציוריתה־ " שוא" תלויות בין שאר התמונות. עוד בנ^ת הםפר העממי הציג הצייר תמונות ראשונות, ובהגיעו לגיל 15 שנים השתתף בתערוכות ]ניוד של משרד ההיגוך והתרבות, זכה בתהרות ציורים על גושא זד בריאות ותמוגותיו קבלו תמיד סקופ ראשון. "מוע הצגת תערוכות בארץ ד' שאלתי את הצייר הצעיר. . לפגי שנתים היתד, לי תערוכה של 25 תמונות בת"א, הייתי בין משתתפי תערוכת מלאות 42 שגיס להסתדרות, והוו לי ג0 תמונות בתערוכות תובבים"• , האם השלמת את הידע שלן? בציור במוסד מייחד ז" "גמרתי קורם של שגה וחצי ש־ הוקפ על ידי ההטתדרות בשנת -, 1958 היו לי טוחי ציור יהודים
כמו יצקל אברהפ, נמירוביץ והצייר בונה". עבד עאבדי עובד במסגרות על מנת להתקיים. שאלתיו על המאפיין את תמונותיו. הוא משיב: "הציורים שלי הם "המוניים" ו אני מזדהר. עם ההמונים, אני רואה הפלאח המזיע באדמתו אני מזדהה אתו וזה בולט בתמונות, המבליטות רגשותיהם של אנשי* אין בציור שלי דבר המצביע שזו עבודת צייר ערבי, מפני שאני קשור עפ העיר, אבל אני מרגיש ומושפע מאוירת החברה הערבית"• "איזה קו ציורי אתה נוקט 1 גיוריך ?" "אני מושפע מהציור הריאליסטי, אכל לא כהעתקה של תמונה כמצלמה, אני מקשר בון הציור המופשט והקונסרבטיבי , וכך !וצרח החסונה האופיינית שלי". ושאלה אהרונר, : "האפ יש יוד 0ד, לארגונם של הציירים הערג. יי0 בישראל ז" "כן", עגה סר עאבדי, "התכנסגו לפ^ כפה זמן בנצרת ואני חושב שהתארגנותפ של "המושגעיפ ל־ דבר" תביא ברכה גדולה לציבור הערבי בישראל. אנהנו זקוקים לעזרת הגורמים השונים כארץ *י שיעודדו אותנו להפשיר בסיסיה השראת המכחול ז'הצמע".
