אנדרטה לזכר קורבנות יוס״האדמה
מאת יהושע סובול, כתב ~על המשמר"
דגם האנדרטה המוצעת ע״י עבד עבדי: מחרסת״עץ מיותמת במאה התסע״עסרה היי פותחים את זה כך: "דוח עיעוועים מהלכת אימים במיסדרונות ח חיבל: היועץ חאמנותי סל עיריית חיפה נחסץ — לא עלינו — כי נתן ייעוץ טכני לאמן ערבי סביקס להקים אנדרטה לזכר חללי יום האדמה". כיוון סאגחנו חיים במאה חעסרים, אף כי לפע. מים קסח להאמין בכך לאור העובדות בסטח; ננסה לספר את הדברים בפסטות.
עבד עבדי היגו אמן, צייר ופסל, תושב חיפה ויליד חיפה, בן למשפחה שהשתקעה בחיפה לפגי שלושה דורות. בעשותו את צעדיו הראשונים כצייר בתחילת שנות השישים, משכו עבודותיו את תשומת-ליבו של גרשון קניססל׳ אשר עודד את האמן הצעיר לפתח את כשרונו. כד הצטרף עבד/ בשנת 4*l לאגודת הציירים, וחיה החבר הערבי הראשון באגודה, בה השתלב באופן סעיל בחיותו לחבה ועד האגודה. Iאחר מכן יצא
עבדי להשתלם בציור־קיר ובגראפי־ קה ולמד שבע שנים כגרמניה• המזרחית. לאחר שסיים לימודיו חזר ארצה לפני חמש שנים, ובשנת 1973 זכה בפרס הרמן שטרוק. ההיכרות בין עבדי לקגיססל נהפכה ברבות השנים לידידות בין שני אמגים שתחומי יצרתם קרובים. עם חתקרב יום־השנה לנפילתם של ששח הרוגי יום-האדמה, גמלה כליבו של עבדי ההחלטה לעצב אנדרטת לזכרם. תרעיון הראשון של
עבדי היה 'לעצב את האנדרטה בדמות אשה המחזיקה בידיה יונה הרוגה. בשלב זה, והדבר חיה לפני כחודש וחצי, סיפר עבדי לקניספל על רעיון האנדרטה. שני האמנים בחנו ביחד את הנושא ואת הפתרון שהוצע, והגיעו למסקנה כי הרעיון כללי מדי, גדוש, ואינו קשור ספציפית לתוכן המדוייק שאמורה האנדרטה לבטא: הקשר של הפלחים הערבים לאדמתם, שהוא קשר יומיומי ופשוט שנוצר תוך מאות שנות עבודת־אדמה, קשר שאין בו שום רמז לאלימות ושום' אלמנט של טינה או איבה למישהו. כך, כאשר התחדד הרעיון בדיון בין שני האמנים, הלכה ונתגבשה תפיסה חדשה לגבי צורת האנדרטה: הבסיס — גוש מרובע המתאר אנשים רכונים אל האדמה בפעולות עיבוד שונות, ומעליהם מתרוממת מחרשת־עץ ערבית, הוא הכלי שבו עבדו את האדמה במשך מאות שנים. כאשר עוצב הרעיון ניגש עבדי לבצע דגם של האנדרטה, אוחו ביקש להגיש כהצעה למועצה המקומית של כפר עראבה, אשר בכניסה אליו אמורה האנדרטה לקום. בשלב זה התגלגלה "הידיעה" לעתונות, וקיבלה ב״ג׳רוזלם פוסט" את הכותרת הזו: "היועץ (קניספל) ,טוהר׳ ממתן־סיוע לאמן אנדרטת יום־האדמה". גוף הידיעה מספר על "חקירה" שנערכה בעיריית חיפה ואשר "טיהרה" את גרשון קגיספל, לאחר שנתגלה כי הסיוע והייעוץ שהגיש לעבדי היו "על בסיס אישי". מגיב גרשון קניספל בחיוך של תמיהה על כל הרעש, ואומר: נכון, העבודה המשותפת עם עבד עבדי נעשתה בזמני הפרטי, כאמן עצמאי, ולא במסגרת תפקידי כיועץ לענייני אמנות של עיריית חיפה, ואולם — אינני רואה שום מקום להתנצל בפגי מישהו. להיסך: אני גאה בשיתוף־הפעולה ובעבודה המשותפת עם עבדי, ואינני זקוק לשום "טיהור" מאף אחד על כך שאני עובד בשותפות עם אמן ערבי, שהוא גם חבר וידיד אישי. דברים דומים שמענו גם מפיו של עבד עבדי, האומר: אני גאה בכך שבעניין הזה היה שיתוף־פעולה בין אמן יהודי לאמן ערבי. אין כאנדרטה שום אלמנט שיעורר שנאה לבני העם השני, וכולה בנויה על אלמנטים של חיוב הקשר בין בגיאדם עובדי-אדמה לבין אדמתם. זו אנדרטה שאינה מניפה אפילו אגרוף: אם הנסנו משהו — הרי זו מחרשה, ומי שסבור שמחרשה היא סמל שלילי, שיקום וישכור מחרשות. בינתיים נודע כי במועצת עיריית חיפה יש הסוברים ככל הנראה שמחרשה חיא באמת סמל שליל,י והללו יבקשו להעלות את העניין לדיון במועצת העירית ביום ג׳.
