רחל אנגל
עבד עבדי שנולד במפה(1942)
מוצא את עצמ כל חייו – חב מיו – מוקף נופי * ים. הדודים במשפחתו היו ימאים. משחר ילדותו מא מ ונושם את מם. גם כשיצא להשתלם באמנות ולהציג מעבודותיו בארצות חוץ (גרמניה, ארצות הברית), כמו לקה איתו את אוויר הי* את אווירת מם מכאן. 'שתיקת הים", מקרא למבהר התמונות שהוא מציג בתערוכת היחיד שלו במכון התרבות האמריקני בתל אביב. באורח מזר אתה חש בנוכהותו של מ* ב"שתיקתר, בכל התמונות, אף על פי שכמעט אץ במ אהת המתארת את מם ממש, המוקדשת לנושא מם. מורים ורישומים העשרים בטכניקה מיוחדת במיג* טכניקה 'פרמ* אישית • של האמן, והיא אולי בעיקר המשווה לדפים את המראה ה"שםוה" המזכיר טכניקה של הדפס. תמנות של הדפס מזמרה גם הצבעוניות של הניירות. ואולי ראוי לומר אי־הצבעוניות, מ בעיקרן בנויות הקומפוזיציות על השחור־לבן, והאפורים; ואילו הצבעים המועטים המתלווים אליהם פה וש* מאופקים והסכוניים עד מינימום. העצמים שתוארו בתמתות כמו שטי* צפים. ראה למשל את התמונה המתארת פסל ראש, בפרופיל(מס' 414 הפסל מא חסר במס, ואף על פי שתואר מתחתיו מישסח כלשהו, איננו מעורר משם כאילו מא ניצב על פני המשטח – מא מרחף, תלד, שט כמו במעמקי מ* או תמונת דמות אש* על פני רקע תמל"ירקרק של י* דםדות אדם עוצבו בחלק ניכר של העמדות. ובכל זאת רב משקלן של הקומזיציות תסרות הדמויות, הקופוזיציות בעלות הצותת האבסטרקםיות. מ בסומ של דבר משמשות גם הדמיות לא יותר מאשר מרכיב במבנה חתמת* הן עצמן נטולות חשיבות, נטולות תווי אופי משלהן, הן אנונימיות – אילמות ועיוורות. ומאומות.
