(ראיון עם עבד עאבדי . הצייר הערבי הראשון שהתקבל בימים אלה לאגודת הציירים והפסלים
כאשר סיים את בית־הספר העממי. והיא כבר אז א-הב ציור ומצייר רבות. ניצבה לפניו במלוא הרצינות השאלה;: האם להקדיש כל זמני ימר־ צי לציור. ללימ*דים בכיות זה וליצירה. א־ האפ מן הראוי להיות מציאותי וללמיד מקצוע מפרנס. אמו לקחה או ־ תו אל מנהל בית־הספר והלה. בסב־ לנית רבה. ניפה להסביר ל־. כי בתנאים הקיימים. ־במיוהד בתור בן ה־ עפ הערבי בישראל. על כל הכריך בכך. הוא מוכרח קודם כל לרכוש מק־ צוע. גפ אבי־ עמד על־כך, כי במקום לבזבז את זמנ י על עניין כה בלתי־ מקיבל כמו ציור. מוטב לו לעסוק ב־ ע:":יב ממשיים־תר י. המנהל ניסה ב-א-תה הזדמנית, בין הייתר. להמחיש לי י את הדברים נס במשל: ראה. אמר. הבט על הפרחים באגרטל. הם יפים, גיתגים ריח־ב־שפ. הפ מפשיים. אולם הפרחים שבציור. אין בהפ ממשית.
עבד עבדי הלא ייטב, אם־כן. לגדל פרחים ממש–ש •כל אחד ייכל ליהגזת מהם? נזכר הגער באגרטל חפרחים שב־ א־ד מציירי זאן־ניך והעז להשיב: הפרחים האלה, באגרטל. ייבלו. אבל 2רחיי של הצייר, אחרי שגים כה רבות, עודם מהגיס את המסתכלים בהם. אלא שהחייפ דירשיפ את שלהם, •עבד עאבדי. הצייר הצעיר שבילים אלה. בהיותו בן . 22 גתקבל להברות באגודת־הצייריב. גאלץ לעשות פש־ ר-ת. בסיימ י את בית־הספר העממי. יצא לעבודה כגער־עובד, במסגרות, יבערב לבד בבית־הספר המקצועי ש* ליד הטכגיון. כדי לרכיש מקצוע ממש־. כדי לעדר בםרגסת המשפהת וכדי לעבוד ברשית עצמ־, בשתי דג־ לי*. על הקרקע של המציאות. ממש מפ ליא היא. איך יהד עם כל עיסוקיו אלח. ־ יחד עפ חבריתו בימיפ ההם ב־ ברית־הגיער־הקומוגיפטי ובפעילותו כמדריך בתגועתו. הצליח לא זו בלבד שלא לגסיש את הציור. אלא להתקדס בצעדים גדולים. קדימה. בדרכ י הא־ מגותית. גהוצים לכך כוה־רצת גדיל יאהבה גדולה לעגיין. עבד עאבדי גת־ בדך ביחס דציגי, רציגי מאיד. לעגיין. , ידעתי שאני צריך לעבוד ולעב־- ולעבוד. ידעתי בכר אז. שלהיות צייר אין פירושו לנדל זקן ולהיות מפורסם, איא 'עכור. אכל היה לי מין כטהון. כטהון נדול. שאהיה צייר. אז, היה כטהוני העצמי נדול מש־ עכשיו* — צוחק עאבדי. -אגי מבקש ממך — אפר לי ברא־ שית שיחתגו — אל תכתבי עלי שאגי גבוה וחסת ובעל חיוך געים. כמו ש* ־, ב• כבר בעתוגים אהרים. כתבי על הציורים שליי. 'הוא הוציא פתיקיו ופיזר בדירת הוריי. שלל בדים מצויי ־ דים — סטודיו כמובן אין לו — שאכן. התרשמגו מהם עד מאוד. לעבד עאבדי יש תחושה חזקה לסביבתו וכישר ביסוי לצבעיה, לאקלים שלה ולתנועה שבה. כאשר אתה גיצב סול תמונתו: . חפסת בכפר", הינך ממש חש את חחים והיובש. מהתמונה של אזור תעשייתי במפרץ, ממש בת קע הרעש, אותו רצה לבטא. וחנערים מעיפי העפיפונים. כה רוצים היו־ ל ט*ס בעקבות עסיפוניהם, עד כי ניכר בעליל שכל התמונה שואפת כלפי מעלה, יש בה תנועת כאשר היא מצייר ניפיפ בחיפה עירו. ובמייחד את בתיו של ואדי ניסגאס. מקום מגוריו. או את בתיה של חליסה העילית. התלדים עי בלעת' של הר. םצליה הוא לתת ביכוי חי ומלא הבעה לאוסייס המיוחד. *קייפות התמונות. העוסקות באופן ישמי בנישאים סוציאליים: פליטים !כמספד ריש־פים חזקי־הבעה), דמויות שונות. ותפינתי של בית בודד. אשר מחלוגותיו הכסזרגיפ נשקסיפ אנשיפ רבים. אילם הבית איגגו שלפ, איגגו גפיר, קצותיי הרוסים והוא איגו פת־ חבר עפ שיכ דבר בסביבתו. זוהי תמונה עצובה, הגותגת ביטוי חזק לעצב גדול. א ל א שכאן. בנישאיפ ה־ סוציאליים שהוא כה רגי שלהם, מר* גיש ה*א יותר מאשר בכל נישא אדר. את מוגבלותו הסכגית. עאבדי אמגם לא גיפח זאת כך. אלא שאמר את הדברים הבאיפ: -כפר קאסס זיעזע
בית היפאי (צבע שמן1 א־תי. אבל אכלתי את הידיים שלי ולא ידעתי איך לצייר זאתי. ובכלל . כאשר אגי מגיע לגושאים סיציאליים שמעסיקים אותי יותר מכל דבר אחר. :־ איכל את חידיים שלי. צריך שיה־ יה לי בידי הגשק. כדי לבטא זאת*. כי עתה. לאחר שהשיג הישגים כה רציגיים, תש הוא יותר םאי־פעם את הבהסור בהשכלה אמגותית מסודרת, ביידע טכגי. כי הכשרתו המקצועית היא זעומה ביותר. בבית־הספר העממי אםגם עזרו לי ־ע־דדו את רצונו הבלתי־נלאד. לצייר •הכירי גם בכשרונו. אולם עם כל הרצון הטוב, הרי הרמה המקצועית־ אמגותית של ההדרכה, היתה גמוכה למדי. . תחילה ציירתי בעיקר קאייבויס *אקדוהים' — גזכר הוא בצחוק, . וכן הייתי בעתיק רבית מציורים אהרים". אולם בתערוכית השונות היו ציוריו ':־־ר מבין הםצמייגים. בתגועת -בגי ־ עמלי ואהר־כך בגוער הק־מוגיסטי. רכש לעצמו גישה רציגית. כאן גס חתפתחה רגישותו יערגיתי הסוציא־ לית. כאן החל לסרסב את ציוריו בע־ תץ דניעד הקימיגיסטי בערביה. . אל־ דאו". רק עפ סיימו את בית־הספר המקצועי. השתתף בפעפ הראשוגד. בקורס לצייר. שאורגן ע"י פיעצת פועלי הי * נר, •שהידרך עיי הצייריפ אברהב יש־ כיל. מאירוביץ ובוגה. קורס זה שנפ־ שך שגה — שעורי ערב פעמיים בשבוע — וכן השתתפותו בהוג לציור בבית רוטשילד, קידמו אותו רבות מבחינה טכנית. אולם עתה שוב מר־ ניש היא את חצורך המשווע בהשתלמות. ברכישת השכלה כללית יותר ב* שטח האםנית וביידע הטכני. בתנאים בהם עבד עאבדי יוצר עכשיו, בעוברו שמונה שעות במקצועו, כמסנר, בהיותי מחוסר מקום מתאים ליצירה, ובראש וראשונה, בהיותו מהוסד הדרכה פקצ־עית נאיתה. ממש מפליא הוא, כיצד פצליח הוא ליצור בכמית ובאיכות את שהוא יוצר: הצ* יורים, הפלאקאטיפ, הרישומים ל. אל־ ניאדיד' ואל־איתיחאד -'. יצירתו זו. בתנאיב אלה. פיכיחה ללא פסק. כי עבד עאבדי היא כשרון פבטית. אלא שמכאן מתבקשת המסקנה, כי יש לסייע לו להתקדם בדרך יצירת* האמנות, ת. חנה שמת
לגלות עוד מהאתר עבד עאבדי
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
