בסוף אביב 2008, נתבקשתי להיות חבר בועדת ההיגוי לפרויקט החג של החגים, המתקיים בואדי ניסנאס מאז שנת 1994. פרויקט זה מנוהל על ידי חברת אתו”ס , ועד השכונה והמרכז היהודי ערבי בית הגפן.
ההיכרות והחברות שלי עם חיה תומא התחילה כשהייתי בן 18 ושמחתי לעבוד איתה בצוות המוביל של ועדת ההיגוי.
בראש מעינה של חיה היה הידוק הקשר עם תושבי השכונה מתוך הזיקה אל בעלה המנוח ד”ר אמיל תומא ופועלו כעורך עיתון אל- אתיחאד והירחון הספרותי אל- ז’דיד שהתמקד בשכונה זו שנים רבות. מאבקה של חיה להנציח את שמו של אמיל ולו בקטע מן הרחוב, שימש מנוף ליצירות קרמיקה רבות הנמצאות על חזיתות הבתים, החל מהבית מספר 20 תחת הכותרת ‘אנשים גרו כאן פעם’ ועד סוף רחוב הואדי , בחזית בית מספר 46 המוקדש לתושבי השכונה.
בכל יצירותיה של חיה בא לידי ביטוי העיסוק ביצירת דיאלוג חזותי עם קהל נטול ידע על הסכסוך היהודי-ערבי ועל מאבק האוכלוסייה הערבית למען שוויון, למען שלום והצדק החברתי. דבר זה ליווה את חייה מאז התחברותה לאמיל תומא תוך הזדהות עם עמו ועם עמי כל העולם במאבק זה.
באחת מישיבות הועדה בא לה הייתי נוכח, בקשה חיה מהוועדה להטיל עלי את משימת האוצרות של הפרויקט. וכך היה. אני אנהל את הפרויקט עם האמנית אורנה בן שטרית, מאותה ראיה מרחבית שאפיינה את דרכה של חיה….
במהלך ביצוע הפרויקט אמנים ערבים ויהודים יוצרים בואדי , בקשה חיה להציב עבודה בקרבת מקום ובסמטה שנקראה על שם בעלה.
” אני רוצה להיות קרובה לאמיל שלי..”, נהגה לאמר משפט זה פעמים רבות.
באחד המפגשים בשלהי חודש אוגוסט בחרנו את מקומה של היצירה ואת שם היצירה.
חיה בקשה לקרוא לה ‘כי האדם עץ השדה’ , שיר של נתן זך , לחן ושירה של חנוך שלום.
הייתה לנו הסכמה על הרעיון אולם זמן ביצוע היצירה והשלמתו לקח זמן ארוך וזאת מסיבות של תקלות טכניות החל בסדקים בלוחות הקרמיקה ועד עיוות הדימוי של פני האישה הפלסטינית מאזור תובס או קלקיליה המחזיקה ענפי זית בעונת מסיק הזיתים.
” ..אני לא מבינה, אני פשוט לא מבינה איך החומר לא נענה ליוצרו . הפנים של האישה אשר יצרתי אותם פעמים לא מושלמים ואיני יודעת איך זה קורה…”
בזמן הרכבת היצירה נכחתי רוב הזמן לצד חיה ועם אומן צעיר מתנדב. השכנים ועוברי אורח הזדהו עם היצירה ועם אוצרה והציעו כל עזרה אפשרית.
יצירתה האחרונה של חיה תומא העידה על תוכן עמוק ושימוש איכותי בחומרים שלא השתמשה בהם קודם לכן כמו : קש, אבן נחל ולוחות עץ. אותם לוחות אשר שימשו כמזכור וכמסגור לאותו מקום ולאותה סמטה שקרויה על שם הפילוסוף אל- פראבי והמתחברת אל שכונת הדר לא הרחק מדרכו של אמיל תומא המנוח .
כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה.
חיה תומא ! יהיה זכרך ברוך!
עבד עאבדי
יולי 2009, חיפה.
{flike}
