לאט לאט במלכודת האשכנזוקרטיה, עבר על ערבים בישראל סוג של תור השכלה. מזרחים לעומת זאת נותרו בלימבו משתק
לפני כשבועיים התחיל סמסטר ב׳ בשנה השנייה שלי בחוג לערבית, כאשר אחד הקורסים הוא "החברה הערבית בישראל". לאחר שלוש וחצי שנים בהן עברתי חשיפה מוגברת לגרמנית כחלק מלימודי לובן, אני שמח למצוא את עצמי עכשיו בשיעור שמתנהל כולו בערבית. הקורס מועבר על ידי ד"ר יוסרי ח'יזראן, העוסק בחקר אליטות ערביות בכל העולם הערבי, וזהו תיאורו:
"נבחן את ההוויה הפוליטית, החברתית והכלכלית של המיעוט הערבי במדינת ישראל, מאז הקמת המדינה ועד השנים האחרונות. הקורס (…) דן לעומק בדינמיקה הפנימית הייחודית למיעוט הערבי ובכלל זה הפסיפס העדתי, התמורות שחלו במבנה המשפחה, יחסי המגדר, התמורות הכלכליות, מערכת החינוך, התקשורת והמצוקות החברתיות בקרב החברה הערבית.”
בראיון שערך עימו מוחמד ג'באלי, אמר האמן עבד עבאדי ש"צריך לזכור שהחברה הפלסטינית בארץ עברה המון שלבים של התפתחות – מחברה חקלאית ברובה הגדול, שעסוקה עד מעל לראש בדאגה יומיומית להישרדות, לעבר חברה שמבטאת שאיפה לידע, תרבות וקידמה. תסתכל על כפר יאסיף למשל, שכבר לפני 20 שנה היה בו מספר גבוה במיוחד, גם בהשוואה עולמית, של משכילים פר אוכלוסייה, ועל כפר קרע היום, שיש בו אחד השיעורים הכי גבוהים של אקדמאים ביחס למספר התושבים".
