יואל אמת
געגועים לאחות שנשארה במחנה הפליטים בסוריה, לאחר מלחמת השחרור בה איבדו משפחות רבות את בתיהם ושורשיהם, מוצגים בתערוכה "מחווה ללוטפייה" של עבד עאבדי בגלריית השלום בגבעת חביבה. מחווה לאחות ולגעגוע
התערוכה מביאה הד של מצוקה ואובדן מאוכלוסייה המוכרת לנו כ"פליטים פלסטינאים" אשר איבדו את מולדתם בעת מלחמת השחרור. מבחינתם, עברו אותם פלסטינאים הגירה מאולצת, ניתוק משורשים של מאות שנים בכפרים ומחוזות בשטח ישראל, פרוד משפחות ויישובם במחנות פליטים ברחבי מדינות ערב אשר לא קיבלו אותם בעין יפה וראו בהם מטרד זמני שסופו לחלוף וכמכשיר פוליטי לניגוח מדינת ישראל.
עבד אעבדי, יליד ואדי סאליב בחיפה, כיום בן 72, חווה את האירועים שהולידו את מדינת ישראל בעקירה מבית משפחתו בחיפה, יישובה במחנות פליטים בלבנון ובסוריה ופרידה מאביו שנותר בחיפה. ב-1951 חזרו לישראל במסגרת איחוד משפחות אולם אחותו לוטפייה נותרה עד היום במחנה פליטים בסוריה, והעדרה מחייו של אעבדי הותירה געגוע שלא הגליד. המלחמה המשתוללת כיום בסוריה רק מחריפה את התחושות ומחזירה את חוויית הנתק שחווה.
בהתבגרו, למד עאבדי באקדמיה לאמנות יפה בדרזדן שבגרמניה, בה הציג בתערוכה עבודות של דיוקנאות, עצמים ואובייקטים המסמלים את הזכרון לשורשיו, אריגים, בדים וחפצי מלאכת יד אשר ייצגו לגביו את זכרון הבית כפי שזכור לו והשאיר מאחוריו. בהמשך למד והשתלם בישראל בציוד ופיסות והיה לאמן הערבי הראשון שנמנה על אגודת הציירים ופסלים בחיפה. עבודותיו מביעות עצב, געגוע ותקווה ומאופיינות בתפירת טלאים או שילוב בין חומרים עם תמונות וצילומי משפחה. באחת מהן תמונת הוריו וכלי תפירה חשוקים מאחורי דלת נעולה אומרת הכל. קישוטים ובדים של חפצים יצרו ביחד מארג הנע בין האמנות המיידית, ה"רדי-מייד", ובין אמנות האריגה המסורתית.
העבודות נוגעות כמובן גם בקונפליקט היהודי-ערבי אותו הוא רואה כנושא לאיחוי ואיחוד למארג משותף המכיל ניגודים. בעבודות נארגו זכרון והיסטוריה עם מציאות עכשווית, הנשזרים יחדיו.
אעבדי פעיל במחנה השלום הערבי ומאמין בדו קיום בין התרבויות השונות, כשנסיונו בלימודי אמנות בחו"ל חיזקו אמונה זו. עבודותיו מטיפות לקבלה השונה כהזדמנות לחידוש ושילוב הרמוני. הנגיעה של אעבדי בנושאים בעלי מטען פוליטי אינה גורעת מהמסר של עבודותיו אלא מוסיפה להם נופך מאחר והרוח הנושבת מהם היא של הומניות ותקווה. התערוכה עשירה במיצגים רב ממדיים המביעים כאב עצור ויופי אתני החולף דרך זרמים חדשים. הדמויות המופיעות בהן מייצגות עבר והווה, כאשר העבודות מצביעות לעתיד אליו האמן שואף לאיחוי ואיחוד משפחות ועמים.
מגזין המושבות > איחוי בין עמים, איחוד בין משפחות
