עבד עאבדי: מקום – זיכרון ויזואלי, שמע וטעם של ניחוח

מאת עבד עאבדי

זו הפעם השנייה שאני חווה את חווית האוצרות של פרויקט היצירה הענקי, בו משתתפים חמישים אמנים ואמניות ערבים ויהודים, לצד שתי אמניות מגרמניה. הפרויקט נערך במסגרת הטכס השנתי ביוזמתה של "אתוס"-החברה לאמנות, תרבות וספורט, בשיתוף המרכז הערבי-יהודי בית-הגפן, וועד שכונת ואדי ניסנאס – השכונה הערבית שמארחת את הפרויקט מאז 1994.

במסגרת סיכום זה, המעמד מחייב בחינה רטרוספקטיבית מאז תחילת הפרויקט, באשר להיענותם של אמנים ואמניות רבות לקחת חלק בו, הגשת הצעות בהתאם לרציונאל המוצע, "מקום- זיכרון וקישורים", שהמשתתפים ראו בו מחויבות סובייקטיבית להחיות את האירוע ולשחזר את מה שהיה נצור במרחב הזיכרון הסובייקטיבי הפורה והמסוגר. הדבר מחזיר אותי, בבואי לסכם את זיכרון האירוע, מתחילתו של הפרוייקט ועד סופו, אל הכמות הייחודית של העבודות שהוצעו. הם התאפיינו בראיה ופרספקטיבה עמוקות, טכניקות ואנקדוטות רוויים בגורמים סובייקטיביים אשר תאמו את המתבקש. ניסיון זה הגיע מעבר למיקום של עבודות האמנות במרחב הבנוי והאורבאני, אל השיתוף הפנימי והרגשי, שמתבטא גם בשימוש בחומרים כמו קרמיקה וברזל, לצד הציור הישיר על קירות, והיעזרות גם באבני פסיפס, כשכל אלה מיצגים שיחזור של הנוכחות התרבותית וההיסטורית של אתרי חיפה וערכיה הארכיאולוגיים ההיסטוריים, כאלה שבאזור קסטרא בכניסה הדרומית של חיפה, וקירות מנזר מר-אליאס, וקירות הכנסיות העתיקות בעיר התחתית, ויצירות הברזל המעובד במורשת המזרח תיכונית ומקומות אחרים.

 

עבודות האומנות המוצגות במרחב הבנוי נעשו בהשתתפותן של חמש יוצרות בתחום עיבוד הברזל והברונזה: אירית סגל-ישראלי, מירי סלע, אורית פיינגולד, אביבה שמר ולילי פידר. תחום הפיסול – הקרמיקה, התאפיין גם הוא בהשתתפותן של נשים, וכלל האמניות: מירוות עיסא, נטליה דיאטלוב, ורדה ח'אטר, נאוה שושני ומירי פליישר. וזה לצד השתתפותן של עשר נשים מהשכונה, שעיצבו ציור קיר לזכרה של האמנית חיה תומא שתרמה במשך שנים בעבודותיה למען תושבי המקום. רטרוספקטיבות יצירתיות בשחזור הדימוי של זיכרון המקום מירי פליישר הציגה על חלונות בית נטוש מיצבים של "בלוק" עשויים חומר עם חפצי פורצלן עתיקים ושאריות כדים פלסטיניים בשכונה העממית, במטרה להרכבתם מחדש, והתכתם כשחזור של הזיכרון הקולקטיבי והסובייקטיבי. נאוה שושני הציגה לוחות של צבר עשויים חומר חרוך בצורה של חבל תליית כבישה, כדיאלוג ויזואלי והמשך של דיאלוג נצחי עם החומר. מירוות עיסא הציגה עבודה ייחודית של חזית קרמיקה כוללת אלמנטים של ערבסקות, כשיחזור של תעלת המים שהתיבשה במוטיבים של העיר האסלאמית הקלאסית שתוויה נעלמו.

באופן זה, גם סאהר מיעארי מציג ציור כולל שלושה נופים של ערי חוף, כנוסטלגיה משוחזרת מזיכרון רווי נוסטלגיה. כך גם במוטיבים של חיה גל אלון, שעבודתה עימתה דימויים של קרובי משפחתה מדרום אפריקה עם משפחה פלסטינית מכפר ראמה, תוך חיפוש אחרי הקווים המשותפים והמבדילים ביניהם. אסד עזי, מיכאל חלאק ופהד חלבי ומציגים נוספים בגלריה, עוסקים בדיאלוג של הגוף, ושיחזור הרגש בעמדה מוסרית, כמו בקריאה הלטינית (Ecco Homo) – זהו האדם! מפת האוקיאנוס השקט וחבל תליית הכביסה הנמתח לרוחב המפה מהווה המחשה ייחודית לחיבור, ורישות קצוות העולם ואחדותו הרצויה, אצל האמנית אימאן אבו חמיד. שמואל פאר מציג השראה מנצחיותו של המאבק הפרטי להשגת התעלות והשגת הטוב ביותר (ציור קיר). העבודה המשותפת בתחום הקרמיקה (מיצב) של האמניות אורנה יזרעאלי ועפרה עמיקם, מוצגת על ידי חורים מוארים בתוך קופסאות קטנות, שההתבוננות בהן נעשית דרך מיקרוסקופ ותוספות חשמל, שם הן מציגות תמונות משפחתיות על רקע מפת הכפרים הערביים בגליל, ומיצגים אחרים. י

ש אולי קושי מסוים בעריכת סקירה כוללת של מה שיצרו והציגו האמנים והאמניות בגלריה ובמרחב השכונה, כי הדבר מצריך מחקר פרטני. אבל, המסקנה הראשונית בנוף הכולל היא שביכולתם של המפגש והיצירה המשותפת לבנות אמצעי וקרקע מוצקה לדיאלוג, ולהדליק אור בחשכתה של מנהרה זו, והעברת ניסיון היצירה והמרקם החברתי בשכונה עתיקה זו לאזורים אחרים, כי עיר חוף זו מתאפיינת ביופיה הטופוגרפי שמחבר בין הנמל לבין הרי הכרמל הנשגב והירוק לנצח.

עבד עאבדי – אוצר הפרויקט חיפה، 18.11.09

{flike}