2.3 חיפה, המולדת הראשונה
סבי וחיפה של 1948
סבי, קאסם, הלך לעולמו בשנת 1992 בגיל 94. בשנת 1993 נפטר דודי דיב בגיל 54 לאחר מחלה קשה, ובשנת 1996 סבתי ח'יריה הלכה אף היא לעולמה. לאירועים אלו היתה השפעה משמעותית על יצירותיו של אבי באותן שנים.
הייתי עד להפצרותיו הנשנות בסבי קאסם שיישב עבורו בסטודיו כדי שיוכל לצייר את פניו בציור בשם "טיהור אתני של התושבים הערבים ב-22 באפריל 1948". תחילה עמד סבי בסירובו, אך לבסוף נעתר. כך נוצר הציור שמתעד את המנוסה מחיפה בשנת 1948 דרך הנמל אל "עולם לא נודע", כפי שנהג לומר דודי דיב עאבדי לפני מותו בשנת 1992.
סבי נפטר בשנת 1992, אך פניו הקמוטות וכובע הצמר האפור שנהג לחבוש נותרו במרכז הציור המתאר את מנוסת רוב תושבי חיפה הערבים מעבר לים ובדרכים מאובקות אל עולמות לא נודעים בגולה, ואשר מתים בעודם ממתינים לשוב למולדתם.
סבי קאסם נולד בחיפה בשנת 1900 (אומרים שהוא למעשה נולד בשנת 1898) לדיב עאבדי, שאף הוא נולד בחיפה למשפחה ערבית פלסטינית בשנת 1860.
אמו של סבי, זהרה, היתה בת למשפחה לבנונית בשם אל–מוכתאר, שמקורה בטריפולי, ונהגו לכנותה "משפחת הבתולה". שורשיה של משפחת סבתי ח'יריה אל–חאג' בלבנון ומצרים, של סבתא רבתא מצד אמי, פטימה אל–קלאווי, בלבנון, בעוד שורשיה של משפחת אל–חאג' במצרים. כך אבי, עבד אל–רחמן עאבדי, שנולד אף הוא בחיפה, נושא בגנים שלו רצף תרבותי שמשתרע לאורך החוף מפורט פואד ואחוזת כפר לאם ליד קיסריה, דרך חיפה, לצידון וטריפולי בלבנון. נוסף על כך, דודתי לוטפיה עאבדי בדואן עדיין פליטה במחנה הפליטים אל–ירמוק ליד דמשק, יחד עם ילדיה, נכדיה וניניה. היא עדיין ממתינה לשוב למקום הולדתה, חיפה, אך לשוא.
לקראת סוף תקופת לימודיו של אבי במזרח גרמניה הוא הכיר את ג'ודית בוקסה מהונגריה שלמדה אף היא בדרזדן, שם חי אבי כבר שש שנים. הוריי נישאו בבודפשט בסתיו של שנת 1977. אמי באה בעקבותיו לחיפה, שם נולדתי אני בחודש מאי 1972. בהמשך נולד אחי, עטילה, ביום בו הוסר הלוט מעל האנדרטה לזכר קדושי יום האדמה, ב-30 במרס 1977. בשנת 1985 נולד אחי הצעיר ג'ונל בתקופה בה החל אבי לעבוד בתור מרצה לאמנות במכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה.
נוסף לאירועים מרגשים אלו וחשיבותם ביצירת משפחה קטנה, נוצרו גם חיים מעניינים המשלבים מרכיבים אזרחיים ותרבותיים ממזרח וממערב כאחד, שהביאו לעירוב ייחודי בין מה שהיה ומה שיהיה. עירוב זה הווה את המציאות בה חייתי יחד עם אחיי והיא כללה ריבוי שפות, מגוון סגנונות חיים, מסורות ודרכים לרכישת ידע – שכולם היו צריכים להתיישב זה עם זה.
