המוזיאון הנודד ביצירתו של האמן עבד עאבדי

 

2. חזרה למולדת

עם שובו לחיפה בשנת 1971, החל אבי לעבוד כמעצב גרפי בעיתונים “אל–אתיחאד“ ו“אל–ג‘דיד“, וכמורה במרכזי תרבות במטרה להעלות את המודעות האמנותית בקרב הציבור ולפתח את תחום האמנות לקראת פתיחת מוזיאון וגלריות עבור החברה הערבית בגליל, באזור “המשולש” ובערים עם אוכלוסיה מעורבת.

בהגנתו על עבודת המחקר שלו לקבלת דיפלומה, המקבילה לתואר שני, הסביר הסטודנט לאמנות את שלבי העבודה, כמו גם את החזון שלו לעתיד, אותו הוא מתכוון לממש עם שובו למולדתו, והגדרת היעד ליצירה שלו לטובת הכלל. בתשובה לשאלה של אחד הפרופסורים הבוחנים, הוא ציין כי “למיעוט הפלסטיני בישראל אין מוזיאון או מקום מתאים לאצור את המורשת התרבותית והעממית שלנו, תוצאה של מדיניות של התעלמות מכוונת מהמיעוט הפלסטיני אשר נותר במולדתו. בנוסף, קבוצות יוצרים כמו אמנים ויזואליים, מוסיקאים ושחקנים, סובלות מהיעדר ציבור תומך ומעודד. על כן עבודתי תעסוק באמנות ציורי הקיר, אמנות ההדפס וכרזות, ותשאף לשנות את הגישה היצירתית בתחום הציבורי על מנת ליצור קאדר של יוצרים צעירים, כמו גם צרכנים של אמנות.“

בהקדמה שכתב לפרק על מצבה הנחשל של האמנות הפלסטינית בגליל, כתב האמן כמאל בולאטה בהרצאה שנשא במסגרת ועידה של הקהילות הערביות בארצות הברית בשנת 1975 ואשר פורסמה במספר עיתונים וירחונים ערבים, ביניהם “אל–ג‘דיד” שיוצא לאור בחיפה, ואשר תורגם על ידי השחקנית המנוחה בושרה כרמאן: “מה שמושך את תשומת הלב בהופעת אמנות פלסטינית של המיעוט הפלסטיני בישראל הוא המאמץ והשאיפה של קבוצה קטנה של אמנים צעירים ללמוד אמנות ברמה האקדמית, ואלו הם: אברהים אברהים מכפר ריינה בגליל, עבד יונס מכפר ערערה ב“משולש“, חליל ריאן מטמרה, ועבד עאבדי אשר חזר מגרמניה לפני כמה שנים. האחרון תרם באופן מיוחד להפעלתם ולגיוסם של דרכים אמנותיות ושל קאדר אמנים צעירים אשר התחילו את הקריירה שלהם בציורי קיר בנצרת ובכפר יאסיף, שם יזם והוביל עבד עאבדי את קורס האמנות הראשון, קורס אשר פעיל בתחומי היצירה והציבור.“

ראוי לציין כי קורס זה היווה את הגרעין לקורס שבין בוגריו נמנים אמנים ידועי שם כמו איברהים נובאני, איליה בעיני, כמאל מלחם, סאמר מיעארי ואחרים.

הוא גם שימש קטליזטור להקמתו בשנת 1994 של איגוד האמנים הראשון בכפר יאסיף, “אבדאע“.