המוזיאון הנודד ביצירתו של האמן עבד עאבדי

 

1. לימודים אקדמיים בגרמניה

התקופה בה למד בעיר דרזדן, גרמניה, היוותה את אחד השלבים החשובים ביותר בחייו של אבי מאחר שהיה זה המפגש הראשון שלו עם תרבות חדשה. דרזדן מאופיינת הן על ידי התרבות העשירה שלה והן על ידי ההיסטוריה הטרגית שלה, שניכרים בבניינים ההרוסים, בארמונות של המלך אוגוסטוס השני “החזק“, נסיך אלקטור של סקסוניה ופולין, המוזיאונים והכנסיות שנחרבו בהפצצה של בנות הברית בפברואר 1945.

מראות אלו הזכירו לאבי את ה“נכבה” ואת הגליית משפחתו מחיפה למחנות פליטים במדינות שכנות. אולם, המצב התרבותי והחברתי בהיסטוריה של גרמניה לפני מלחמת העולם הראשונה, והמצב הפוליטי שהובילה רפובליקת ויימאר, עוני, משבר כלכלי והתעוררות תנועות אמנותיות דוגמת קבוצת “הגשר” (Die Brücke) וקבוצת “הפרש הכחול” (Der Blaue Reiter) שצמחו בדרזדן, כל אלו תרמו רבות להעשרת חזונו של האמן הצעיר, כמו גם ההדפסים בשחור–לבן של קתה קולוויץ העוסקים באמהות ועוני, ועבודותיהם של אלברכט דירר וגרונוואלד מהמאה השש–עשרה.

במהלך לימודיו בדרזדן, עבד עאבדי הצעיר היה להוט להתוודע לכל הבטי אמנויות הפיסול, לרבות האומנויות הארכיטקטוניות הנאו–קלסיות ושל הבארוק.

בנוסף לקשריו הטובים של הסטודנט עם מרציו, קשר תרבותי מיוחד חיבר את עאבדי אל לאה גרונדיג מאחר ששניהם תמכו בעמים המתנגדים לאימפריאליזם, לתוקפנות ישראלית על אדמות ערביות, ולכיבוש העם הפלסטיני שממשיך עד היום.

יש לציין בנוסף את הקשר המיוחד שלו עם מרציו, ובמיוחד עם המנחה האקדמי שלו, פרופ‘ גרהרד בונדזין, אשר יחד עם קבוצה של סטודנטים נוספים, בחר בעבד עאבדי להשתתף בהקמת ציור קיר ענק בהיכל התרבות (Kulturpalast) שהוקם בשנת 1968 במרכז דרזדן, ציור קיר שעדיין נותר סמל תרבותי של אזור זה בגרמניה המאוחדת.

ההישג שבהקמת יצירה זו יחד עם קבוצת אמנים, כמו גם הפרס שהעניקה המדינה, תרם לגיבוש החזון העתידי של עבד עאבדי של יצירה לטובת הכלל, באמצעותה יכולה אמנות ויזואלית לתרום ליצירת אקלים אמנותי אשר נותן ביטוי לתקוותיה של החברה להתפתחות ולרווחה. בהמשך גיבש את העיצוב הסופי לקבלת התואר השני שלו שכלל הקמת האנדרטה הראשונה בשם “סולידריות“, כאשר חלקה נבנה בקמפוס של המכון האקדמי בעיר ארפורט. עבודה זו הוגשה בליווי עבודת המחקר שלו בשם “אנדרטות ויחסן למרחבים ארכיטקטונים וחברתיים“.

בסדרת איורים של עבד עאבדי בשם “הפליטים“, המודפסים בשחור–לבן ואשר מהווים חלק מהעבודות שיצר לקראת סיום לימודיו, הדמויות המשחקות את תפקידיהן הדרמטיים בנוף הפלסטיני נראות כאילו הן מוצבות במרחב של עולם אחר, שנלקח אולי מתוך הדרמה הגרמנית בין השנים 1905-1923 כאשר גרמניה ניצבה בפני משבר כלכלי ומלחמת העולם הראשונה, אשר הובילו לעלייתה של רפובליקת ויימאר. ראוי לציין כי ויימאר היתה גם מקום הולדתם של הפילוסופים גתה ושילר.

בתקופה שעסק האמן הצעיר באמנות ההדפס, כשהוא מונע על ידי עקרונות הקשורים במקרה של בני עמו – בתקופה שהיו פליטים פלסטינים ומלחמת ששת הימים – ובעוד הוא משתמש באמנותו ככלי ציבורי לפרסום היצירות על מנת שיגיעו לקהל הרחב, היו אלה ה“פרוטוקולים” של תנועות האמנות הגרמניות, ובמיוחד התנועות האקספרסיוניסטיות, אשר יזמו גישה זו, מאחר שעל אמנות להיות אימפולסיבית ובעלת יכולת לגייס אנשים.

שבע השנים ששהה עבד עאבדי באזור זה של גרמניה תרמו רבות לאפשרות שלו לרכוש ידע ומיומנות בתחומים של טכניקות אמנות ההדפס, הדפס אבן ותחריטים על גלופות נחושת ועץ, כמו גם אמנות ההדפס ברשת. בנוסף, עאבדי למד היבטים של פיסול ומאוחר יותר התמחה באמנות ציורי קיר. התמחויות אלו גם תרמו לפתיחת עולמות שהיו סגורים ובלתי מוכרים לו לפני שהחל את לימודיו.

לעקרונות אלו של אסכולות האמנות מן העבר היתה השפעה ברורה על יצירתו של עבד עבאדי בתקופת לימודיו בדרזדן. הדבר ניכר באוסף עבודות שהודפסו על גלופות עץ, תחת הכותרת “פליטים ממלחמת ששת הימים לכאורה“, סדרה של שש עבודות בהן הוא מציג את המוטיב הפלסטיני המתאר את ההרס וההגליה של העם הפלסטיני כתוצאה מתוקפנות ישראלית, מוטיב טרגי שקיים עד היום.