2.4 סיפורן של יצירות שבוצעו לאחרונה
היצירות שיצר אבי בשנות ה-90 של המאה הקודמת חיברו את כאבו הפרטי עם ההשפעה האלימה של האינתיפאדה ואת השלכותיה על הנרטיב של עמו.
לציורים שאבי צייר בהשראת האינתיפאדה הראשונה ומצבם של הפלסטינים בסוף שנות התשעים היתה השפעה עמוקה על רגישויותיו ההומניסטיות והרוחניות, במיוחד בציור שצייר לאחר מותה של סבתי ח‘יריה בשנת 1996, בו היא נראית עטופה בתכריכים, בדומה לבחורים הצעירים שנהרגו בכל ההתקוממויות, והיא מזכירה את פולחני המוות של הפרעונים ואת התכריכים הנצחיים שעוטפים את מתיהם, או את מה שבמסורת היהודית מכונה “גניזה“, איסוף כתבי יד מהתנ“ך ושמירתם עד למועד קבורתם.
2.4.1 סיפורם של שני ציורים
לפני זמן מה, בעת שביקרתי בחיפה כדי לתעד את כל ציוריו ואיוריו של אבי במטרה לכלול אותם באתר האינטרנט החדש שלו, נתקלתי בשני ציורים שהותירו עליי רושם עמוק. הראשון היה צילום של סבתי בגיל צעיר כשהיא חובשת צעיף שחור ממנו גולשות קווצות עדינות של שיער שחור, וסביב צווארה מחרוזת הפנינים שליוותה אותה שנים רבות.
אותה אישה צעירה נראית כאילו היא יושבת מול האמן האוסטרי גוסטב קלימט, ממתינה שיצייר אותה בסוף המאה התשע–עשרה. אולם, הרקע של הציור לוקח את הצופה לעולם של מחנות הפליטים הפלסטינים בהם נראים פיסות אריג גס ששימש לשקי הסוכר או הקמח שחולקו למשפחות הפליטים על ידי סוכנויות הסיוע.
את הציור השני, המתאר את דמותה של אמי, שקודם שורטט, אז נחרט בעץ והודפס, ביצע אבי בעת שהיה סטודנט. כפי שכבר הוזכר, יצירותיו בשנים הראשונות ללימודיו בגרמניה הושפעו במידה מסוימת גם על ידי הצייר הגרמני ממוצא הונגרי, אלברכט דירר.
מוטיב הפנים נראה כאילו הוא מכוסה באריגים פלסטינים עממיים, עוטפים אשה שנראית אירופאית ואשר מביעה את הסולידריות שלה עם סוגיות מרכזיות הנוגעות לעמו השני, לעמים שלנו.
